החלטה בתיק ת"א 6124/04

1.         ביום 4.1.06 סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם בתיק זה, ומתן פסק הדין התעכב בשל הצורך בבדיקת נושא מסוים על-ידי בא-כוח התובע. ב"כ התובע היה אמור להודיע עמדתו באותו נושא עד ליום 5.2.06, והוחלט שאם לא תתקבל כל הודעה, המשמעות היא שניתן ליתן פסק-דין על יסוד הסיכומים שנשמעו.

ביום 2.2.06 הגיש התובע בקשה לקונית שזה לשונה: "כב' בית המשפט מתבקש בזה לאשר למבקש למחוק את התביעה בלא צו להוצאות ולשכ"ט".

איפשרתי לנתבעים להגיב לבקשה. הנתבע מס' 1 הודיע כי הוא משאיר את ההחלטה בעניין המחיקה לשיקול דעת בית המשפט, אך ביקש כי התובע יחוייב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. הנתבע מס' 2 הודיע, כי הוא מסכים עקרונית לבקשה, הותיר את שאלת החיוב בהוצאות לשיקול דעת בית המשפט והביע "תמיהה" מדוע לא תידחה התביעה, ולא תימחק, באופן שהתובע לא יוכל להגישה בעתיד.

2.         בתגובה לעמדת הנתבעים התקבלה הודעה מפורטת של התובע, אשר מפרט את הרקע לבקשתו למחוק את התובענה. בשולי ההודעה נרשמו על-ידי בא-כוח התובע הדברים הבאים: "מודגש בזה, כי אם בית המשפט הנכבד לא ייענה למחיקה ללא צו להוצאות, התובע מבקש מכב' בית המשפט להמשיך בהליכים".

3.         לאחר הגשת תובענה, ובהעדר הסכמה, אין התובע יכול למחוק את התובענה באופן חד-צדדי, אלא עליו לקבל אישור מבית המשפט למהלך זה, שהוא למעשה בקשה להפסקת תובענה, בקשה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בית המשפט רשאי לקבוע תנאים להפסקת התובענה.

אכן, בקשת התובע היא לכאורה בקשה להתיר לו להפסיק את התובענה, ואם אכן הוא מעוניין להפסיקה, באופן שיוכל להגיש בעתיד תובענה חדשה, על בית המשפט לשקול מהם התנאים, אם בכלל, שיש להציב לפני התובע כתנאי להפסקה, לרבות בנושא הוצאות המשפט.

4.         ואולם, למקרא הודעתו האחרונה של התובע מתברר, כי התובע למעשה לא פנה בבקשה "אמיתית" לבית המשפט. עמדת התובע היא, שאם לא תתקבל גישתו, לפיה על התביעה להימחק בלא שיחוייב בהוצאות, הוא עומד על המשך ההליך.

במלים אחרות, לשיטת התובע, אם הנתבעים אינם מסכימים לתנאיו-שלו להפסקת התובענה, או חמור מכך - אם בית המשפט לא ייענה לכל תנאיו, הוא ימשיך בהליך. נמצא, כי התובע איננו מבקש שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו בנושא התנאים להפסקת התובענה, אלא מכתיב מראש תנאים, שאם לא יוסכמו על הנתבעים או לא יאושרו על ידי בית המשפט, כי אז חוזר בו התובע מבקשתו. במצב זה, אין אלא לקבוע שהפנייה לבית המשפט לא הייתה לגיטימית, ודי היה לתובע לברר אצל הנתבעים האם הם מסכימים לכל תנאיו. אם היו משיבים בשלילה, ממילא לא היה צורך בפניה לבית המשפט. אם היו משיבים בחיוב, כי אז ניתן היה להודיע לבית המשפט על ההסכמה שהושגה.

אכן, כאשר בית המשפט מתנה הפסקת תובענה בתנאים, יכול התובע למאן לקיימם, ואז עליו להמשיך בתביעתו (ע"א 746/88 בוזגלו נ' אוחנה, פ"ד מה(3) 690, בסעיף 6 לפסה"ד). ואולם, במקרה דנן התובע  הודיע מראש על עמדה חד-משמעית ובלתי מתפשרת, לפיה אם לא תימחק התביעה ללא חיובו בהוצאות, הוא מעוניין להמשיך בהליך. כלומר, בחירתו של התובע ידועה מראש ואין הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט כיצד לפסוק בבקשה. התובע מבקש לשלוט במהלך דיוני שהשליטה בו אינה נתונה בידיו (בהעדר הסכמה).

לא היה ראוי ללכת בדרך זו, קל וחומר כאשר התובע הוא גוף ציבורי. המעט שניתן לומר על הילוכו זה של התובע הוא, שהוא גרם לטרחה מיותרת לחלוטין לנתבעים ולבית המשפט ועיכב את הדיון שלא לצורך.

5.         בנסיבות אלה, אין כל מקום ליתן החלטה בבקשת התובע, שאינה בקשה אמיתית כלל ועיקר, אלא הצבת תכתיב לפני בית המשפט ולפני הנתבעים, שאם לא יתקבל במלואו, כי אז ממילא יימשך ההליך כסדרו.

בשל מהלך הסרק בו נקט התובע, אני מחייבו בהוצאות כל אחד מהנתבעים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 2,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

6.         נמצא, כי יש להמשיך בהליך מהשלב אליו הגיע. למעשה התיק בשל למתן פסק-דין, שכן התובע גם לא הודיע את שהיה זכאי להודיע עד למועד שנקבע לכך (5.2.06). ואולם, לפנים משורת הדין, ושמא התובע סבר כי אין צורך במסירת הודעה כאמור לנוכח "בקשתו" למחיקת התובענה, יוכל התובע למסור את ההודעה האמורה עד ליום 8.3.06. היה ולא תימסר כל הודעה, המשמעות היא כי התובע מסכים לכך שדינן של החנויות 2 ו-3 כדין החנות מס' 1.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, ותעביר התיק לעיוני ביום 9.3.06.

ניתנה היום, כ"ח בשבט תשס"ו (26 בפברואר 2006), בהעדר הצדדים.